איזו תחושה עיקרית אתה מרגיש ממש עכשיו, לפני ההופעה?
"בתחושה של מצפה לבאות".
מה אתה עושה כדי לשחרר את הלחץ?
"אין לי לחץ. זה כמו חיילים שיוצאים לקרב. הם לא מתרגשים, הם יודעים מה הם צריכים לעשות. אולי הם פוחדים, יש תמיד איזה רגש שמתווסף אבל פה זה לא פחד אלא ציפייה. ציפייה כזו של מה יהיה היום: יהיה כיף? יהיה מרגש? יהיה שמח?".
איזו הופעה זו במס' שלה?
"אני לא יודע. בעיניי זה 16 שנה של הופעות. אז כל פעם קוראים לזה קצת אחרת-מוסיפים ומורידים משו אבל הרעיון הוא שיש מין "אורגיה של נשמות", ככה אני קורא לזה".
"כן, הוא בעצמו אמר וזה נכון. זה כמו מין קומזיץ כזה שכולם שמחים ביחד".
שאלה שגם כן קשורה לרגשות האלה-גם אצלך קיימת התופעה הזו של נדודי שינה לאחר הופעות גדולות כמו זו של היום, בקיסריה?
"לא נדודי שינה, הייתי אומר שיש אדרנלין גבוה. אבל אנחנו במילא יושבים אחרי זה עוד שעה ואח"כ עוד שעה נסיעה הביתה אם זה מפה. ואז זה כבר שעתיים אחרי ואם אני מרגיש עדיין ערני אז אני רואה איזה סרט שיכניס אותך למצב של רגיעה".
איך מתאהבים בכלי נשיפה? לקחת את השיעורים של היסודי יותר מדי רציני?
"אני חושב שלכל בן אדם יש איזה ייעוד ואם הוא בר מזל הוא מוצא אותו בגיל צעיר ואם הוא לא בר מזל הוא מחפש ומחפש ויש כאלה שגם לא מוצאים. אז אם מצאת בגיל צעיר משהו שאתה דַבֵק בו ואתה אוהב אותו ומתחבר אליך-שיחקת אותה".
באיזה גיל אתה מצאת את זה?
"סקסופון בגיל 11 וחלילית בגיל 5".
אז זה כן מהשיעורים האלה של הגן..
"עשיתי את זה לבד האמת. מצאתי חלילית בבית עם הספר 'רוני חלילית' (ספר לימוד תווים). היה שם ציור כזה והיה כתוב 'סול'. למדתי לבד לעשות את זה, פשוט היה לי את החיבור הזה".
אמרת שבהופעה אתה משתדל "לא להיות, להיות פשוט כלי" ובכל זאת אתה בן אדם ונראה לי מאוד מאוד קשה לנשוף איזה שלוש שעות בהופעה.
"אני לא נושף שלוש שעות, נטו אני נושף רבע שעה".
לא יכול להיות! יש לך סולו של איזה 4 דקות.
"אז נכון, בסולו אני באמת מנגן הרבה אבל כמה כבר יש לי סולו. התפקדי שלי הוא מאוד ספציפי כי סקסופון הוא כלי מאוד בולט וצריך לדעת להשתמש בו בתבונה, לא 'over play', לא לנגן יותר מדי. המינון חייב להיות נכון אחרת זה סאונד שיכול לעצבן כי יש לו תדרים מאוד בולטים. צריך מאוד לדעת איפה".
איך בכלל הגעת לסולו הזה?
"שלמה יום אחד אמר 'תעשה סולו פה' וזה נהיה אייטם של ההופעה. זה קרה לפני כמה שנים, פעם, בהופעה של 'צוותא'. הוא אהב את מה שקרה, את הרגע הזה גם שהוא יכול לנוח וקורה איזה משהו אחר".
בשנת 2003 הוציא עין הבר, בשיתוף עם גדי גולדמן-גם הוא סקסופוניסט, את האלבום "יותר ממילים" שכלל בתוכו מבחר שירים ישראליים מוכרים בעיבודים קצת אחרים (ואת "ירח" של שלמה). אחרי 3 שנים הוא החליט להיות קצת יותר רומנטי והוציא את אלבום המשך, "יותר ממילים 2-מנגנים אהבה" (הפעם היה את "פתאום כשלא באת").הדיסק השני של ניצן יצא בזמן חברותו בלהקת "קריזה", להקה שהפיקה אלבום יחיד. מה שמעניין הוא שגם אבי סינגולדה היה חבר בה בזמן קיומה הקצר. הלהקה השלישית המדוברת היא "בֶזֶה", שהוקמה ב-1999 ושימשה להקת ליווי בתוכניתו של מני פאר בערוץ 1. לא להאמין אבל היה אפשר למצוא שם את מאיר ישראל וגדי סרי.
עד 2003 עשית דרך ארוכה במובן הזה שהשתתפת בהמון אלבומים.
"למה דווקא עד 2003?"
כי אז הוצאת את האלבום "יותר ממילים".
"אלה דברים שעשיתי בדרך, אני לא רואה בזה נקודת ציון. אני לא יזם, אני מצדי לא קם ואומר 'מה אני עושה היום?'. בכלל לא. הטלפון מתקשר ואז אני אומר: 'כן? אוקיי. איפה? מתי? בסדר'. ככה זה עבד אצלי כבר מלא שנים וזה היה איזו יוזמה של מישהו שאמר 'בוא נעשה דיסק בשותפות' ואמרתי 'בסדר'. היוזמה לא שלי, אני פשוט הייתי שם. זה לא פרויקט שבא מהעצמות שלי. אמרתי סבבה-נעשה, כי זה לא רע לעשות. עשיתי דיסקים ב-89 כבר. הוצאתי דיסק עם להקה שנקראת 'מינואט'. אחרי זה עשיתי עוד דיסק גם ב-93 ובזמנו זה היה חומר מקורי".
להקת ג'אז.
"זה היה ניו אייג' אבל לא ידענו להגיד מה זה. זה לא היה ג'אז כמו היום, זה היה משהו אחר. היום אני יכול להגיד שזה היה ניו אייג' אבל אז שאלו 'מה את עושים?' אמרתי 'לא יודע, מנגנים'. תמיד אנשים אוהבים לקטלג ואני חושבת שקשה לקטלג אמנות במילים כי זה היופי שלה, שהיא חסרת פירוש. את זה אני מחפש-את הדבר הזה שאי אפשר להגיד 'שחור, לבן, צהוב, ירוק, יפה מכוער, מריח מסריח. שאין לזה מילה".
ורוב השירים שם היו של שלמה ארצי.
"לא רוב. אולי שניים. לא חושב שהיה מינון גבוה יותר משירים אחרים. פשוט לקחתי שירים שאני חושב שהם יפים אז שלמה גם נכנס".
אז נשאל את זה אחרת-יש לך חיבור מיוחד עם השירים של שלמה ארצי?
"בואי נגיד שיש לי חיבור עם הבן אדם שהוא ועם הפרפורמר שהוא, יותר מאשר עם השירים שלו. אם אני אעשה את השיר שלו עם בן אדם אחר זה לא יהיה אותו דבר. זה איך שהוא עושה את המוזיקה, איך שהוא שר את השירים שלו. זה לא ה'מה', זה ה'איך'".
ומה עם שלמה ארצי בתוך אישיות?
"אני אוהב אותו. הוא בנאדם עם הרבה פנים. אני כבר אמרתי שאני רואה בו שליח ציבור. כשהוא מופיע הוא שליח ציבור, גם של הקהל וגם של הלהקה. הוא מנתב דרכו את כל האנרגיות. הוא מכוון אותן וגם קולט אותן".
ואיך בכלל הגעת לנגן אצלו?
"זה היה בשנת 91. התקשרו אליי יום אחד: 'שלום, מדברת עוזרת ההפקה של שלמה ארצי. רוצים שתבוא לחזרה'. כנראה שמעו עלי, והחבר'ה דיברו עליי. הרי חבר מביא חבר, ככה זה עובד בתחום. אז באתי וכנראה שהוא אהב אותי".
ומאז ועד היום? מה השתנה אצלך?
"בעיניי ההרכב הזה הוא כמו משפחה והילדים גודלים וההורים מתבגרים. זה תהליך. אני לא יכול להגיד "תק תק תק". אני חושב ששלמה הוא איש במה מאוד רציני בארץ. אני למדתי ממנו את ההתייחסות והגישה שלו לעניין המאוד רצינית. זה תמיד המוטיבציה שלו והכוח שלו להמשיך עוד ועוד ועוד. כל פעם הוא שובר איזה שיא קטן של עצמו. אני חושב שזה ראוי להערצה".
מה אתה חושב על זה שאומרים שהוא רודן?
"אני חושב שזו הדרך היחידה..."
אה, זה באמת נכון.
"לא. אני חושב שהוא יודע מה הוא רוצה והוא מוציא את זה מהאנשים סביבו. אני לא חושב שהוא רודן. הוא בנאדם עם כריזמה והוא פשוט יודע מה הוא רוצה וזו זכותו כי הוא פה הבוס, הוא מעסיק את כולם. הוא לא אחד שמשתלט על החבר'ה. לא מתאים לך-אל תהיה פה. הסירה תמשיך".
אגב, לא התחייבת להופיע רק איתו, נכון? כי ראינו אותך גם ב"כוכב נולד".
"אם יש איזושהי התנגשות, תמיד תמצאי אותי בהופעה של שלמה ולא במקום אחר".
אתה הולך להיות בגמר?
"רצו אבל אני לא אוכל כי אנחנו בהונגריה בהופעה ב-26.8. ואני חוזר ב-27. החזרות שהם עושים מתקיימות לפני.. אבל הם רצו, כי הם אהבו את מה קרה בשתי התכניות שהייתי".
יש לך איזה מועמד מועדף?
"האמת שאני מכיר את מארינה, אני חושב שהיא תופעה. האמת שהיא הפתיעה אותי שהיא בכלל עלתה את כל השלבים כי היא שונה מאוד מהמיינסטרים ואמרתי לה את זה גם. אני אישית חושב שיש בה איכויות יוצאות דופן שאנשים קלטו אותן. שמחתי שזה קרה. אהבתי גם את אליסה שפרגא, אהבתי גם את השמנמן-אדיר אוחיון. אבל הרמה הכללית היא על הכיפאק".
"תשאלי אותו"
איפה אתה אוהב לנגן עם שלמה?
"לא משנה".
כולכם עונים אותה תשובה.
"זאפה אולי קצת אני מעדיף כי זה יותר אמיתי, יותר בגובה העיניים. לא במה גדולה, אורות גדולים. אנשים יושבים ואוכלים פה, זו הופעה של אחד לאחד"
לתגובות לחצ/י כאן.
